הקשר הגנטי של אירוע מוחי

כמעט כל מחלה קשורה בהיבטים של גנטיקה ותורשה. החומר התורשתי שלנו מכיל את כל "הוראות ההפעלה" של הגוף, כמו גם שינויים קטנים שחושפים אותו לגורמים מזהמים שונים, מחלות ניווניות, פעילות פיזיולוגית שונה של הגוף, ועוד. משערים, שבכמעט כל מחלה קיים מרכיב גנטי, הקשור לסיכון שלנו לחלות בה. במחלות רבות טרם התגלה קשר ישיר שכזה.

תורשה מולטי-פקטוריאלית

מחלות תורשתיות קלאסיות הן מחלות עם הורשה "מנדליאנית". כלומר, גן בודד (שברוב המקרים כבר זוהה) אחראי להתפתחות המחלה. פגיעה בגן זה קשורה בקשר ישיר למחלה, ומועברת בין הורים לילדים באופן דומיננטי (מספיק הורה חולה אחד) או רצסיבי (שני ההורים צריכים להעביר עותק פגום של הגן כדי שהצאצא יחלה).

רוב המחלות לא מראות דגם הורשת מנדליאני. במרבית המחלות ניתן לראות תורשה מולטי-פקטוריאלית: תורשה מורכבת, עם השפעה של גנים רבים ותנאים סביבתיים שונים המשפיעים על ביטוי הגנים הפגומים והתפרצות המחלה.

גנטיקה של אירוע מוחי

ככל הנראה, גם אירוע מוחי נתון לצורת תורשה מולטי-פקטוריאלית. גורמים גנטיים שונים משפיעים על הסיכון לאירוע מוחי. אין כל ספק שסיפור משפחתי של אירוע מוחי או אירועים של קרישיות יתר מעמידים את האדם בסכנה מוגברת לשבץ.

מחקרים שונים ניסו אף להוכיח קשר זה, אבל נתקלו בבעיה: שבץ מוחי הוא לא מחלה אחת, אלא קבוצה של סינדרומים השונים מעט זה מזה: בתסמיניהם, בפתופיזיולוגיה העומדת בבסיסים, ובמיקום האנטומי הקשור לפגיעה. אירוע מוחי נגרם תמיד מפגיעה באספקת הדם למוח, אך פגיעה זו יכולה להיגרם ממנגנונים שונים – ולכן לא מדובר במחלה בודדת. מחקרים גנטיים שבוצעו הראו קשר בין פגמים גנטיים שונים ובין תתי סוגים של שבץ מוחי.

גורמי סיכון גנטיים לאירוע מוחי

מאמר גדול שהתפרסם בכתב העת הרפואי The Lancet Neurology ערך סקירה מקיפה של הידוע לנו על שינויים גנטיים המגבירים את הסיכון לאירוע מוחי. בסקירה נרחבת זו נאספו מספר מחקרים על חולים שסבלו משבץ מוחי עם מעל 12,000 משתתפים. כנגדם, נלקחה קבוצת בקרה של 62,000 אנשים בריאים ללא שבץ.

במסגרת המחקר נבדק הגנום של המשתתפים כדי לזהות שינויים גנטיים זעירים שיכולים להיות קשורים לשבץ מוחי, על ידי השוואת הגנום של החולים עם הגנום של קבוצת הבקרה. מחקר זה גילה קשר גנטי עם מספר גנים (שכבר היו ידועים בעבר) כמו – PITX2 ו – ZFHX3. בנוסף, שבץ מוחי הקשור בפגיעה בעורקים גדולים נקשר עם שינויים גנטיים בכרומוזום 9 (המיקום הגנטי המדויק מסומן כ – 9q21).

כל השינויים הגנטיים שנקשרו הגבירו את הסיכון לסוגים ספציפיים של שבץ, ולא העלו את הסיכון לשבץ באופן כללי. שינויים גנטיים נקשרו למחלה של עורקים גדולים, עורקים קטנים, או חסימה ממקור לבבי. מחקר זה מחדד את הצורך להבחין בין סוגים שונים של שבץ, הן בהיבט הגנטי והן בהיבט הפתופיזיולוגי. החקירה הגנטית המדוקדקת מגלה לנו שהשבץ המוחי איננו מחלה יחידה, אלא מספר מחלות המושפעות מגורמים גנטיים שונים , עם תהליכים ביולוגיים שונים העומדים בבסיסם.

למרות האמור לעיל, אין ספק שסיפור משפחתי של שבץ מוחי, ובייחוד אירוע מוחי בגיל הצעיר, מהווה גורם סיכון ממעלה ראשונה. סיפור משפחתי כזה יכול להיות קשור לאירוע מוחי גם בתיווך גורמי סיכון אחרים: רמת כולסטרול גבוהה בדם, סוכרת, יתר לחץ דם וכדומה. גנטיקה חיובית לשבץ מוחי דורשת מעקב ופיקח הדוק, עם התייחסות מתיאמה לגורמי הסיכון הניתנים למודיפקציה.

המחקרים הגנטיים הנוכחיים אודות אירועים מוחיים עדיין אינם מאפשרים זיהוי של מוטציות או שינויים בחולה הספציפי, שיכולו לסייע בטיפול בו – אך ייתכן שבעתיד הלא רחוק תהיה להתקדמות בחקר הגנטיקה של השבץ גם יישום מעשי בטיפול בחולים.