מרבית האנשים חושבים כי אירוע מוחי נגרם כתוצאה מדימום מוחי או כתוצאה מהימצאות של קרישי דם במוח. אלה אמנם הסיבות העיקריות, אולם ישנם מנגנונים נוספים שיכולים להוביל להיווצרות של שבץ.
הסימנים שאנו רואים כאשר מתרחש אירוע מוחי הם למעשה ביטויים של מוות של תאי מוח (הקרויים בשפה הרפואית נוירונים). רקמת המוח היא רקמה פעילה מאוד והיא זקוקה לאספקת שוטפת של חמצן וחומרי מזון לצורך חיות ותפקוד תקין של התאים המרכיבים אותה.
כל הפרעה באספקת הדם (שהוא האחראי למעשה על הבאת החמצן והמזון למוח) לרקמת המוח תגרור אחריה ירידה בתפקוד, עד למצב של מוות ממשי של תאי המוח ואירוע מוחי. אחת הסיבות הפחות מוכרות ליצירה של שבץ היא ירידה בזילוח הדם לכל חלקי הגוף וביניהם גם המוח. מצב זה קרוי בשפה הרפואית "היפופרפוזיה סיסטמית".
כיצד מגיע הדם למוח?
המוח, מעצם היותו אחד האיברים החשובים בגוף שאחראי למעשה לכל תהליכי החיים שלנו, מקבל אספקת דם מסועפת ורבה בכדי לוודא שלא יחסר לו דבר כדי לבצע את הפעולות אותן הוא נדרש לבצע.
אספקת הדם של המוח היא כפולה- היא מגיעה מעורקים ורטברלים שעוברים בעמוד השדרה ונכנסים אל קופסת הגולגולת מאחור, בנוסף, בחלקו הקדמי, המוח מקבל אספקת דם מעורקי הקרוטיד שנכנסים אף הם לתוך הגולגולת ויוצרים חיבורים עם אספקת הדם האחורית של המוח.
מטרת חיבורים אלה היא לוודא שגם אם מתרחשת חסימה כלשהי בעורקי המוח, תמיד יהיה גיבוי כלשהו והמוח לא יסבול מחוסר חמצן.
היפופרפוזיה סיסטמית ואירוע מוחי
מצבים של היפופרפוזיה הם כאמור מצבים בהם זרימת הדם לכלל איברי הגוף פוחתת, ובין האיברים שנוטים להיפגע מכך נמצא המוח. האזורים שניזוקים בצורה הרבה ביותר הם אלו הנמצאים בגבול בין אספקת דם של שני כלי דם שונים והם קרויים גם watershed. כשאספקת הדם לאזורים אלו פוחתת, פוחתת עימה גם אספקת החמצן והתאים באזור יכולים לסבול מנזק בלתי הפיך שמתבטא כשבץ וקרוי "watershed stroke".
הסיבות להיפופרפוזיה סיסטמית הן מגוונות ורובן נוגעות לבעיה לבבית, הביטוי של כל המצבים הבאים הוא ירידה בלחץ הדם: תפוקת לב נמוכה היא מצב בו הלב לא מצליח להזרים את כמות הדם שהוא אמור בלחץ מספיק גבוה בכדי שזו תגיע לכל הגוף. מצבים כאלה מכונים כשל לבבי והם יכולים להיות תוצאה של אוטם לבבי (התקף לב) שהפך את שריר הלב לרקמה צלקתית שאיננה מתכווצת ביעילות.
כשל לבבי יכול גם לנבוע ממחלות הפוגעות בשריר הלב, מהפרעות קצב לבביות שגורמות לפעימות הלב להיות חלשות או לא מסונכרנות, מתפליט פריקרדיאלי שמונע מהלב להתכווץ כראוי, וכן מתסחיף ריאתי שיוצר בדקת ריאות ולחץ מכאני על הלב. סיבה נוספת להיפופרפוזיה סיסטמית היא ירידה בלחץ הדם עקב דימום מאסיבי.
בשלל המצבים הללו התוצאה היא זהה – תפוקת לב ירודה שאיננה מאפשרת זרימה תקינה של דם לאיברי הגוף השונים ובכך מונעת מהם אספקה שוטפת של חמצן וחומרים מזינים שונים. ישנן רקמות היודעות להסתגל בצורה טובה למצבי חוסר חמצן ולהוריד את רמת הפעילות שלהן, המוח הוא לא אחת מרקמות אלו וכל מחסור בחמצן יורגש בצורה של חסך נוירולוגי שיכול, במרבית המקרים, להישאר קבוע.
טיפול באירוע מוחי על רקע של היפופרפוזיה סיסטמית
המטרה הראשית במצבים כאלה היא להביא לעלייה בלחץ הדם בכדי שיותר דם וחמצן יגיעו למוח. ניתן לעשות זאת על ידי מתן עירוי של נוזלים/ דם ואספקת חמצן בריכוז גבוה. ניתן להעלות לחץ דם גם על ידי שימוש בתרופות. השלב הבא בטיפול הוא לגלות מהו הגורם שהוביל להיפופרפוזיה ולטפל בו באופן נקודתי.