שבץ מוחי הוא תהליך מהיר במהלכו נאבדות פונקציות תפקודיות במוח על רקע הפרעה לאספקת הדם למוח. הפגיעה באספקת הדם התקינה יכולה לנבוע כתוצאה משני גורמים מרכזיים: דימום (שבץ המורגי) או חסימה (שבץ איסכמי). במקרים בהם מדובר בדימום, יש לעצור את הדימום במהירות האפשרית ואילו במקרים בהם מדובר בחסימה, יש לשחרר את החסימה ולחדש את הזרימה התקינה של הדם במהירות האפשרית.
בגדול על מנת לשחרר את החסימה, שמקורה בקריש דם מקומי או בתסחיף, ניתן לבחור בשתי דרכים עיקריות: שליפת הקריש שגורם לחסימה בצורה מכנית באמצעות צנתר והמסת הקריש באמצעות תרופות מתאימות. במאמר שלפניכם נתמקד בטיפול הכולל המסה של הקריש.
טיפול ביחידות שבץ בבתי חולים
בתקופה הנוכחית יותר ויותר בתי חולים ברחבי העולם מקימים יחידות שבץ, המיועדות לטפל בחולים הסובלים משבץ במהירות האפשרית. במחקרים רבים שנערכו בתחום זה נמצא כי חולים הסובלים משבץ, המטופלים ביחידות ייעודיות, נהנים מסיכוי גבוה יותר לשרוד בהשוואה לחולים שהגיעו לבתי חולים שלא הפעילו יחידות שבץ.
הצעד הראשון שיש לבצע בכל מקרה שבו מגיע חולה המתלונן על תסמינים שיש בהם כדי לרמוז על קיומו של שבץ הוא לאבחן האם מדובר בשבץ המורגי או שבץ איסכמי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהטיפול בשני המקרים שונה מאוד. למעשה אם ייעשה שימוש בתרופות להמסת קרישי דם בחולה הסובל משבץ מוחי המורגי, הרי שמצבו רק יחמיר.
הטיפול בשבץ איסכמי
כפי שציינו, הטיפול בשבץ איסכמי כולל בראש ובראשונה הסרה של החסימה שגרמה להפסקת זרימת הדם התקינה למוח, בין אם באמצעות הזזת קריש הדם בצורה מכנית (פעולה זו נקראת תרומבקטומי) ובין אם על ידי שימוש בתרופות תרומבוליטיות. המסת קריש דם במקרה של שבץ איסכמי מבוצעת באמצעות תרופה הנקראת TPA (ראשי התיבות של tissue plasminogen activator), המפרקת את הקריש.
התרופה מזרזת את ההפיכה של פלסמינוגן לפלסמין. הפלסמין הוא אנזים המסוגל לפרק חלבונים שונים בפלסמה כשבין היתר מדובר בפיברין. הפיברין הוא חלבון שאינו מסיס המשמש כגורם קרישת דם. חשוב מאוד לציין שהשימוש בתרופה זו עשוי להיות בעייתי במידה מסוימת וזאת כיוון שהיא מגדילה את הסיכוי לדימום. אי לכך, ניתן לעשות בה שימוש רק אם טרם חלפו ארבע וחצי שעות מתחילת הסימפטומים.
כמו כן חשוב מאוד לוודא כי לא קיימות הוריות נגד לשימוש בתרופה כמו לדוגמה תרומבוציטופניה, ערכי לחץ דם גבוהים מאוד, ניתוח שבוצע לאחרונה ועוד. המינון שיש לתת מהתרופה הוא 0.9 מיליגרם לכל ק"ג משקל גוף אך לא יותר מ90 מ"ג סך הכול. יש לציין כי ניתן לתת את התרופה גם באמצעות צנתר המגיע עד לאזור החסימה בעורקי המוח. במקרה הזה ניתן לתת את התרופה עד שמונה שעות מרגע תחילת התסמינים.