טיפול הורמונלי (HT) משתמש בהורמונים נקביים, בדרך כלל באסטרוגן ופרוגסטין ולפעמים טסטוסטרון, לטיפול בתסמינים של גיל המעבר. טיפול זה נועד למנוע את מכלול הסימפטומים האופיינים לגיל המעבר כמו גלי חום, יובש בנרתיק, שינויים במצב רוח, הפרעות שינה, וירידה בחשק מיני. הטיפול ההורמונלי יכול להינתן בצורות שונות כמו גלולה, התקן, הזרקה, שימון או טבעת.
לצד יתרונות רבים קיימים גם סיכונים לטיפול ההורמונלי. ידוע כבר זמן רב שלקיחת אסטרוגן מגביר את הסיכון לקרישי דם. בדרך כלל, סיכון זה הוא גבוה יותר אם משתמשים בגלולות למניעת הריון, המכילות מינונים גבוהים של אסטרוגן. הסיכון גבוה אף יותר אם האישה מעשנת ולוקחת אסטרוגן. נשים מעשנות, עם מחלת לב, נמצאות בסיכון גבוה יותר גם למחלות לב ושבץ.
איסוף הנתונים
המחקר בוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ומרכזי מחקר אחרים בבריטניה ובספרד. המחקר התבסס על סקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מבוקרים (RCTs). סקירה שיטתית היא הדרך הטובה ביותר להעריך את מה שהמחקר הקיים מנסה לטעון. מדי תקופת זמן, מתפרסמות ראיות מחקר חדשות שפורסמו, כמו גם ביקורות על מחקרים קיימים ויוצאים עדכונים המשלבים את הראיות החדשות עם מסקנות חדשות או קיימות. הפרסום הנוכחי עודכן לגרסה הקודמת של הסקירה משנת 2013. הגרסה הקודמת מצאה כי טיפול בתחליפי הורמונים לא הפחיתה את הסיכון לבעיות לב, אבל הגדילה את הסיכון לאירועי שבץ וקרישת דם.
המחקרים הקודמים שהתפרסמו בסקירה השיטתית, בחנו האם הטיפול ההורמונלי משפיע על הסיכון של נשים לאחר גיל המעבר למחלה קרדיווסקולרית. המחקרים התצפיתיים העלו כי נשים שנטלו טיפול הורמונלי חלופי היו בסיכון נמוך יותר לאירועי מוות או מחלת לב במהלך תקופת המעקב. מאוחר יותר, מחקרים אחרים סתרו ממצאים אלה. מספר מחקרים הראו כי טיפול הורמונלי חלופי עלול רק להפחית את הסיכון למחלת לב אם הוא התחיל זמן קצר לאחר גיל המעבר.
ממצאי העידכון הנוכחי
חיפושי המחקרים זיהו שישה מחקרים רלוונטיים שפורסמו מאז הסקירה האחרונה. כך שסקירה זו כללה 40,410 נשים בגיל המעבר. המחקרים העריכו סוגים שונים ומינונים שונים של טיפולים הורמונליים, לאורכך תקופות זמן שונות (שבעה חודשים עד 10 שנים). ממטה-אנליזה של הניסויים נמצא כי הטיפול בתחליפים הורמונליים לא משפיעים על הסיכון למוות מכל סיבה שהיא, ובמיוחד לא על מוות ממחלות לב וכלי דם. תוצאות דומות התקבלו בניסויים שנעשו בנשים עם וללא מחלת לב.
עם זאת, כן נמצא סיכון מוגבר לשבץ בקבוצת המטופלות בהשוואה לקבוצת הפלצבו. בממוצע, 31 נשים לכל 1,000 חוותה שבץ במהלך תקופת המעקב, לעומת 25 נשים לכל 1,000 ללא טיפול הורמונלי. פירושו של דבר שעל כל 165 נשים שנטלו טיפול הורמונלי חלופי, יתרחש שבץ נוסף מעל הממוצע. כמו כן, נמצא כי טיפול הורמונלי מעמיד את הנשים בסיכון מוגבר גם לקרישי דם (תסחיף ורידים) , כאשר שמונה נשים נוספות ל -1,000 בממוצע, חוותה קרישים. בממוצע, 19 נשים לכל 1,000 נשים תחווה קרישיות יתר, לעומת 10 נשים לכל 1,000 ללא טיפול הורמונלי.
סקירה זו הינה סקירה מקיפה ובעלת איכות טובה של איסוף נתונים. אך עם זאת, יש לקחת בחשבון שהיא כללה נשים אשר לקחו מינונים וסוגים שונים של טיפולים הורמונליים, לאורך תקופות זמן שונות, למרות שהתוצאות לא הציגו את המרכיבים והגורמים באופן נפרד. כמו כן, הנשים היו, בממוצע, בנות -60 בתחילת הניסויים, כך שהתוצאות לא יכולות לכלול נשים שתתחלנה לקחת טיפול הורמונלי בגיל צעיר יותר.