נוירולוגיה

נוירולוגיה היא ענף ברפואה העוסק בחקר של מחלות של מערכת העצבים. המחקר בתחום הוא חשוב כי הוא מאפשר הבנה של תהליכי מחלות הפוגעות במערכת העצבים ופיתוח של תרופות וטיפולים שישפרו את המצב, ומצד שני עוזר לפתח תבחינים שיאפשרו אבחון מוקדם ואף מניעה של מחלות שונות.

מקובל לחלק את מערכת העצבים למערכת עצבים מרכזית הכוללת את המוח ואת חוט השדרה, ומערכת עצבים פריפרית הכוללת את העצבים הנמצאים בשאר חלקי הגוף.

מערכת העצבים הפריפרית מחולקת בחלוקה נוספת למערכת סימפטטית המתפקדת בעיקר במצבי לחץ ודחק, ומערכת פראסימפטטית המתפקדת רוב הזמן כאשר אנחנו רגועים ולא נמצאים בסכנה כלשהי.

מערכת העצבים המרכזית ומחלות שלה

כאמור, מערכת העצבים המרכזית כוללת את המוח וחוט השדרה. ניתן לומר כי אלה הם המרכיבים העיקריים של מערכת העצבים שלנו והם מהווים את מנגנון ה"שליטה והבקרה" על כל פעולות הגוף שלנו. פרט ליכולות החשיבה, הניתוח וההבנה שלנו את העולם, המוח אחראי גם על תחושות ועל מוטוריקה של כל חלקי הגוף. הפקודות והתחושות מועברות אל ומהמוח דרך חוט השדרה שמקשר בינו לבין חלקי הגוף הפריפריים השונים.

פגיעות במערכת העצבים המרכזית נחשבות לחמורות ביותר וכמעט כולן גורמות לנכות משמעותית. הנכות יכולה להיות מוטורית ולבוא לידי ביטוי בצורות שונות של שיתוק, נכות סנסורית באה לידי ביטוי בירידה או בחוסר תחושה בחלקי הגוף השונים, או נכות קוגניטיבית המתבטאת בחוסר הבנה או חוסר יכולת ביטוי ולעיתים גם בהפרעות התנהגותיות.

הפגיעות הנפוצות ביותר במערכת העצבים המרכזית ובעיקר במוח הן פגיעות של שבץ מוחי – עקב ירידה באספקת הדם למוח, תאי מוח הקרויים גם נוירונים מתים. בשונה מתאים אחרים בגוף, הנוירונים של מערכת העצבים המרכזית אינם ברי התחדשות ולכן נוירון שאבד לא יצמח מחדש ותפקודו למעשה אבד.

פגיעות נוספות במערכת העצבים המרכזית יכולות להיות עקב חבלות ראש ועמוד שדרה כמו בתאונות דרכים, פגיעות חודרות (סכין/ ירייה וכו') או עקב נפילה. פגיעות בחוט השדרה יתבטאו בדרך כלל באיבוד תחושה ויכולת להניע גפיים ולא בפגיעה בתפקודים קוגניטיביים.

מחלות אחרות של מערכת העצבים המרכזית הן מחלות נוירודגנרטיביות. במחלות אלה לא קיים גורם של פגיעה פיזית אלא הן נובעות מהצטברות של חומרים רעילים או מפעילות פגומה של מערכת החיסון. מחלות אלה פוגעות תחילה באזורים מסוימים במוח ובהמשך מתפשטות לפגיעה כללית. מחלות בקבוצה זו הן פרקינסון, אלצהיימר והנטינגטון.

מערכת העצבים הפריפרית ומחלות שלה

מערכת העצבים הפריפרית משמשת את מערכת העצבים המרכזית לצורך העברת פקודות אל כלל איברי הגוף, ומסירה של תחושות שנקלטו בחלקי הגוף השונים אל מערכת העצבים המרכזית. התאים המרכיבים את מערכת העצבים הפריפרית הם גם תאי עצב, אולם הם שונים מתאי העצב במערכת העצבים המרכזית בכך שקיימת להם יכולת התחדשות.

את הפגיעות במערכת זו נהוג לתאר בתור פגיעות "נוירומוסקולריות" היות והפגיעה בעצבים מביאה לפגיעה בשרירים ולניוון שלהם. במרבית המקרים פגיעות במערכת העצבים הפריפרית יובילו לירידה בתחושה ולשיתוק של איברים, אך ישנם גם מקרים של פגיעה במרכיבים האוטונומיים של המערכת. פגיעה מסוג זה יכולה להוביל לשינויים בדופק, לחץ דם, שליטה על סוגרים, פעילות מעיים, הזעה ועוד.

מקובל לחלק את מחלות מערכת העצבים הפריפרית לתת קטגוריות:

• נוירופתיות – אלה הן מחלות הפוגעות באופן בלעדי בעצבים ההיקפיים. הביטוי של המחלה הוא תלוי בעצבים הספציפיים שנפגעו. במידה ונפגעו עצבים תחושתיים הביטוי של הפגיעה יכול להיות ירידה או איבוד תחושה אולם יכול להיות גם תחושה של איבר "רדום", נימול, דקירות, זרמים, תחושת צריבה או שריפה, רגישות יתר ואפילו כאבים. נוירופתיה סנסורית מאפיינת מאוד אנשים החולים במחלת הסוכרת. במידה והפגיעה היא בעצבים מוטוריים נראה חולשה ודלדול של שרירים וקושי בביצוע פעולות עד נכות של ממש.
• מיופתיות – אלו הן מחלות הפוגעות באופן בלעדי בשרירים. הן משויכות לתחום הנוירולוגיה. במחלות אלה נראה הפרעות וקושי בתנועה כמו הליכה, קימה משיבה לעמידה וקושי בעלייה במדרגות. במחלות אלה אין ביטויים סנסוריים.
• מחלות של הסינפסה – הסינפסה היא מקום החיבור בין עצב לבין השריר. מחלות הפוגעות בסינפסה פוגעות למעשה בהעברה של האות החשמלי מהעצב לשריר. מחלה המשתייכת לקבוצה זו היא מיאסטניה גרביס. ניתן לומר שהמאפיין העיקרי של מחלות אלה הוא התעייפות- החולים במחלה יכולים לבצע פעולה מסוימת בצורה טובה, אך כשהם מתבקשים לחזור עליה שוב ושוב מתחילה להיראות חולשה שהולכת ומתגברת. לאחר מנוחה שוב ניתן לחזור על הבדיקה ולראות התעייפות.

בדיקות של מערכת העצבים

הבדיקה הנוירולוגית מחולקת לשלושה שלבים עיקריים:

• בשלב הראשון הרופא יתשאל את החולה על הסימפטומים שלו, מתי הופיעו, מה משך הופעתם ומתי וכיצד הם מורגשים ומתבטאים.
• בשלב השני הרופא יבצע בדיקה נוירולוגית רב שלבית בכדי שיוכל למקם ולהרגיש בצורה טובה יותר את הבעיה.
• בשלב השלישי של הבדיקה נהוג להשתמש בבדיקות עזר כמו בדיקות דם המודדות רמות של חלבונים ואלקטרוליטים שונים בדם, בדיקות הדמיה של המוח כמו EEG ,CT  או MRI, ובדיקות שנועדו להדגים  את פעילות העצבים הפריפריים.

בתום הבדיקה תינתן ברוב המקרים אבחנה והמלצה לטיפול.

טיפול נוירולוגי

הטיפול במחלות הנוירולוגיות הוא מגוון מאוד. ישנן מחלות בהן כמעט ולא ניתן לסייע לחולה אלא רק להקל מעט על הסימפטומים שלו, ואילו מחלות אחרות בהן יש לנו יכולת להתערב יכולות להגיב טוב מאוד לטיפול.

הטיפול הנוירולוגי יכול להיות על ידי מתן של תרופות, ניתוחים, תא לחץ או שילוב שלהם. הטיפולים החדשניים ביותר בתחום מבוססים על גירוי מוחי על ידי חשמל או גלי אולטרסאונד בתדרים שונים והם נמצאים עדיין תחת מחקר.

אולי יעניין אותך גם:

נתוני שבץ מוחי בישראל – סקירה מקיפה (ומדאיגה)