עישון הוא אחד מהרגלי החיים המזיקים ביותר לבריאות. במהלך העישון אנחנו מכניסים לגופנו כמות עצומה של רעלנים שונים, המזיקים לגוף במגוון רחב מאוד של מנגנונים כימיים וביולוגיים. בין יתר הנזקים הנגרמים מהעישון, ניתן למנות פגיעה קשה בתפקוד כלי הדם.
היום ידוע ממחקרים רבים שעישון מזיק מאוד לזרימת הדם התקינה בכלי הדם. העישון פוגע בשכבת האנדותל, המצפה את כלי הדם, מגביר מאוד התפתחות של טרשת העורקים ומוביל למחלה מתקדמת בכלי דם קטנים וגדולים כאחד.
עישון וסכנה לאירוע מוחי
עישון הוא גורם סיכון ראשי ומובהק לאירוע מוחי. הפגיעה בכלי הדם יכולה להגיע גם לעורקים המספקים דם למוח, ולהביא לשבץ. חסימות של כלי דם קטנים ובינוניים הן תופעה מוכרת הנובעת מעישון, ולכן גם אספקת הדם למוח יכולה להיפגע.
קיים גם קשר מנה – תגובה בין עישון לשבץ. עישון בכמות גדולה (אצל מעשנים כבדים) כרוך בסיכון גבוה יותר לאירוע מוחי. רופאים נוהגים להעריך את כמות העישון של המטופלים ב"שנות קופסה" – מספר החפיסות שמעשן החולה ביום כפול מספר השנים שהוא מעשן. לדוגמא, חולה המעשן מזה שלושים שנה שתי קופסאות ליום הוא בעל עבר של "שישים שנות קופסה". מדד זה נותן הערכה גסה לחשיפה המצטברת לעישון, וקשור לסיכון לאירוע מוחי.
עישון ושבץ – מחקרים
לפני יותר מעשרים שנה פורסמו כמה מחקרי מפתח בעיתונות הרפואית, שהוכיחו מעבר לכל ספק את הקשר הברור בין עישון ובין שבץ מוחי. מחקרים אודות נזקי העישון היו קשים לביצוע לאורך שנים ארוכות בעקבות התנגדות החברות הגדולות שייצרו את הסיגריות.
מחקר חשוב מאוד פורסם בשנת 1988 בכתב העת הרפואי היוקרתי JAMA. המאמר שפורסם התבסס על נתונים שנאספו במסגרת מחקר פרמינגהאם, מחקר רחב ביותר שכלל מעקב צמוד ומקיף אחרי אוכלוסיית העיירה פרמינגהאם, במשך עשרות שנים (החל משנת 1948). ממצאי המחקר הצביעו באופן חד משמעי על כך שעישון העלה מאוד את הסיכון לאירוע מוחי, גם בהתחשב בנתונים אחרים כמו גיל, מין וכדומה.
הסיכון לעישון גם נמצא ביחס ישיר לכמות העישון, כאשר מעשנים כבדים (מעל ארבעים סיגריות ביום) היו בעלי סיכון כפול לשבץ מוחי בהשוואה למעשנים קלים. הסיכון לשבץ ירד במהירות והתקרב לסיכון באוכלוסייה הכללית לאחר הפסקת העישון.
מחקר נוסף פורסם בשנת 1989 בכתב העת הרפואי היוקרתי BMJ. מחקר זה היה מטא אנליזה של מחקרים קודמים שבוצעו על הקשר בין עישון ושבץ (מטא אנליזה הוא מחקר המאחד נתונים סטטיסטיים ממחקרים קודמים כדי להגיע לתוצואת משמעותיות ומובנות יותר).
המחקר שפורסם הראה שהסיכון לשבץ מוחי אצל מעשנים גבוה ב – 50% לעומת הסיכון בקרב הלא-מעשנים. הסיכון היה מוגבר בעיקר לשבץ איסכמי (שבץ הנובע מחוסר אספקת דם בעקבות חסימה), בניגוד לשבץ הומורגי (שבץ המופיע בעקבות דימום למוח). גם במחקר זה נמצא קשר בין מספר הסיגריות לבין הסיכון. ככל שמספר הסיגריות שעשן הנחקר היה גבוה יותר, כך עלה גם הסיכון שלו לשבץ.
מה כדאי לעשות?
ראשית כל – כדאי להפסיק לעשן. גם לאחר עישון ממושך במשך שנים רבות הפסקה של העישון מפחיתה באופן הדרגתי את הפגיעה בכלי הדם. יכולתו הטבעית של הגוף לרפא את עצמו, ויציאת הרעלים מהגוף יכולים לתרום למצב הבריאותי. לאחר הפסקת העישון פוחתת הסכנה היחסית לשבץ באופן הדרגתי.
הפסקת עישון איננה עניין של מה בכך, בעיקר למי שהתרגל לעשן שנים ארוכות. העישון הופך להיות הרגל, וההתמכרות מכילה מרכיבים פיזיים ונפשיים כאחד. כדי להפסיק לעשן אפשר להיעזר בקבוצות תמיכה, תחליפי עישון שונים (מסטיקים המכילים ניקוטין, סיגריה אלקטרונית שהפופולריות שלה עולה באחרונה) ותרופות המקילות על הגמילה. ניתן לרכוש תרופות או בבית המרקחת עם מרשם רופא (התרופה הידועה ביותר היא זייבן).
האם ישיבה במספרה יכולה לגרום לשבץ מוחי?