המיפלגיה הוא מצב בו צד אחד של הגוף משותק (המי – חלק, פלגיה – משותק). מדובר באחד התסמינים השכיחים והאופייניים ביותר לאירוע מוחי, המבטא את הנזק למרכז המוטורי במוח. על פי האיברים המשותקים ניתן להגדיר בצורה די מדויקת את מיקום הפגיעה המוחית, ועל פי זה להעריך את הפרוגנוזה ואת סוג הטיפול. יש לציין שבמקרים רבים המיפלגיה נשארת בדרגת חומרה מסוימת גם לאחר שמחלימים מהשבץ המוחי, ובמקרים אלה מתבטא הנזק ארוך הטווח של השבץ.
הסימנים העיקריים של המיפלגיה
המיפלגיה מתבטאת על ידי חולשה או שיתוק מלא של צד אחד של הגוף. רמת החומרה של ההמיפלגיה משתנה בהתאם למיקום הפגיעה המוחית וחומרתה, והסימנים העיקריים של המיפלגיה כוללים:
- קשיי הליכה ואבדן שיווי משקל – אנשים הסובלים מהמיפלגיה מתקשים להניע את אחת הרגליים ולכן לא מצליחים ללכת כשורה.
- שימוש מועט בגפה – בדרך כלל במקרים של המיפלגיה כרונית, נוטים החולים להמעיט את השימוש בגפה מסוימת ולהרבות בפעילות בגפה הבריאה.
- קושי בדיבור ובבליעה – כאשר הפגיעה היא בעצבים המעצבבים את שרירי הפה, ניתן לראות קשיים בהפקת הדיבור וכמו כן בבליעה.
- שיתוק שרירי הפנים – קיימת השפעה משמעותית ביותר של הפגיעה המוחית על שרירי הפנים. בדרך כלל המיפלגיה מתבטאת בפנים כצניחת שפה, עפעף, אבדן הקמטים בצד אחד בלבד וכו'.
- ספסטיות – אצל חולים מסוימים עשויה להתפתח ספסטיות, כלומר קשיון שרירים אשר מונע את התנועה התקינה.
ובאופן כללי, כל שיתוק של צד מסוים בגוף נחשב להמיפלגיה ולסימן אופייני מאוד של אירוע מוחי.
סימנים נוספים הנלווים להמיפלגיה
שיתוק צד אחד בגוף הוא בעל משמעות קריטית, וגורם לסימנים נוספים הנלווים אל ההמיפלגיה כמו:
- דיכאון וחרדה – פגיעה במצב הנפשי מלווה לכל הופעה פתאומית של נכות, ובמקרים של המיפלגיה נוטים החולים להיכנס לתקופת אבל ולדיכאון וחרדה, המבטאים את קבלת הנכות החדשה.
- כאבים – בדרך כלל נלווים להמיפלגיה כאבים בכתף, על רקע ההפחתה של פעילות היד באותו צד וחוסר השימוש במפרק.
- קרישי דם – הסטאטיות הנובעת מהשיתוק מגבירה את הסיכון לפתח קרישי דם, אשר עשויים לגרום לפגיעות גופניות נוספות.
הגורם להמיפלגיה באירוע מוחי
במהלך האירוע המוחי, מופיע מחסור כבד בחמצן ונוטריינטים לרקמת המוח. כתוצאה, נגרם מוות של נוירונים אשר מוביל לתסמינים קליניים כמו המיפלגיה. כאשר הנוירונים במוח מתים ואינם יכולים לתפקד יותר, הפקודות שאמורות להיות מועברות מהמוח אל השרירים לא מועברות כשורה ומתפתח שיתוק.
מכיוון שמהלך העצבים האנטומי עובר צד באזור שנקרא "הפירמידות", פגיעה בצד אחד תגרום כמעט תמיד לשיתוק בצד ההופכי. חומרת השיתוק ואופי התסמינים משתנה כמובן בהתאם למיקום הפגיעה ולהיקפה, וקיימת השפעה גדולה של סוג התאים שנפגעו על התסמינים הקליניים.
טיפול בהמיפלגיה
הטיפול בהמיפלגיה קשה ומורכב, ובדרך כלל כולל תהליך שיקומי ארוך. סוגי הטיפולים כוללים:
- פיזיותרפיה – במטרה "לחנך מחדש" את הגוף של המטופל על מנת להרגיל אותו לתפקד עם הלקות ולעבוד על השרירים המשותקים, כדי לספק להם פעילות שעשויה לשפר את יכולת התנועה שלהם. במהלך הטיפולים הפיזיותרפיים מבצעים סוגים שונים של תרגילים, אשר במקרים מסוימים יכולים להביא לשיפור משמעותי ביכולת התנועה.
- ריפוי בעיסוק – מסייע למטופלים לקבל ביטחון בתנועה ובהתנהגות הכללית ומלמד אותם להתמודד עם השיתוק ולנסות לקיים אורח חיים תקין ככל שאפשר.
- ניתוח – קיימים מקרים בהם שיתוק השרירים גורם ליצירת "קונטרקטורות" – צורות קשיחות של הגפיים אשר לא מאפשרות תנועה. במקרים כאלה נוטים להציע למטופלים טיפול כירורגי על מנת להקל על הכאב ולהקנות יכולת מסוימת של תנועה.
אולי יעניין אותך גם:
פיזיותרפיה בבית לאחר אירוע מוחי