דיכאון לאחר שבץ מוחי הוא מצב המופיע בחולים רבים אשר עברו אירועים מוחיים, ונאלצים להתמודד עם מצבם החדש ועם הנכות שנגרמה להם כתוצאה מהשבץ. שבץ מוחי הוא מחלה הגורמת לפגיעה מוחית קשה ביותר, אשר מותירה את החולים עם נכות כלשהי הכוללת הפרעות בדיבור, הפרעות תנועה, בעיות ראיה והפרעות נוספות. במקרים רבים, השבץ מופיע בפתאומיות וגורם לשינוי קיצוני בחיי החולים, אשר מפתחים כתוצאה דיכאון.
מהו הסיכון לפתח דיכאון אחרי שבץ?
הסיכון לפתח דיכאון אחרי שבץ מוחי הוא גדול ביותר, ועל פי אחד המחקרים כ-18% מהאנשים לאחר שבץ מוחי וכ-14% מהאנשים לאחר אירוע מוחי חולף (TIA) פיתחו דיכאון 3 חודשים לאחר אשפוזם. מדובר בדיכאון שאינו חולף בקלות, ורוב החולים נשארו איתו גם שנה לאחר האירוע המוחי.
דיכאון לאחר שבץ מוחי מופיע בשכיחות גבוהה יותר במקרים הבאים:
- אנשים צעירים – כאשר שבץ מוחי מופיע בגיל צעיר, הסיכון לפתח דיכאון חמור יותר. מכיוון שמדובר באנשים צעירים, לרוב בריאים, אשר חווים את השבץ הקשה על השלכותיו הכוללות את היציאה ממעגל העבודה ואובדן יכולות פיזיות חשובות, הסיכון שלהם להיכנס לקשיים נפשיים גדול יותר.
- חולים שנשארו עם נכות קשה – באופן כללי, ככל שהנכות שנשארת כתוצאה מהשבץ קשה יותר, כך הסיכון לפתח דיכאון גדול יותר. לדוגמא, חולים אשר החלימו מהשבץ המוחי יפה, ונשארו עם הפרעה קלה ביכולת התפקודית, חוזרים לשגרה ולרוב אינם מפתחים הפרעות נפשיות כתוצאה מהאירוע. לעומתם, אנשים אשר נשארים נכים ומוגבלים כתוצאה מהשבץ, נוטים יותר לפתח מצבים דיכאוניים ודורשים מעקב וטיפול. במקרים רבים, כאשר הנכות הנגרמת היא נכות קשה ומשפילה (כמו חוסר שליטה על הסוגרים באנשים צעירים או עיוות של צד אחד של הגוף), הסיכון לדיכאון גדול מאוד וחשוב לערב איש מקצוע מהתחום על מנת לבצע הערכה ולספק טיפול.
- חולים אשר לא חזרו לעבודה במהרה – חולי שבץ אשר לא חזרו לעבודה או לשגרת החיים הרגילה תוך 3 חודשים נוטים יותר לפתח מקרים של דיכאון. במקרים אלו, ללא תעסוקה וללא מטרה בחיים, הדרך אל הפרעות מצב הרוח והדיכאון קצרה ביותר, ולכן חשוב מאוד להשקיע את מירב המאמצים בתהליך השיקום על מנת לחזור לשגרה כמה שיותר מהר.
לא כל החולים מטופלים
לאחר האירוע המוחי, רוב החולים נמצאים במסגרת שיקומית למשך מספר שבועות או חודשים. במסגרות האלה מטפלים באלמנטים תפקודיים שנפגעו (כמו הפרעות תקשורת או תנועה) ומכינים את החולים לחזרה לעצמאות מסוימת, אך לא תמיד מטפלים בהפרעות הנפש והדיכאון.
על פי דיווחים שונים, עד 70% מהאנשים עם דיכאון אחרי שבץ אינם מטופלים על ידי תרופות, ולא תמיד מאובחנים בדיכאון. חשוב לציין שבמקרים רבים, אבחנת הדיכאון קשה מכיוון שהחולים מתקשים לדבר או לשתף פעולה, ולכן החולים נשארים חסרי אונים מכיוון שאינם מצליחים לבטא את מצבם הקשה.
לדעת מומחים, טיפול תרופתי בדיכאון יכול לשפר את תוצאות השיקום, וכמובן לעזור לאיכות החיים של המטופלים, ולכן בשנים האחרונות במרכזי שיקום רבים מבצעים הערכה נוירו-פסיכיאטרית במהלך השיקום ומספקים טיפול תרופתי במקרה הצורך.
דיכאון כגורם לשבץ
בעוד דיכאון אחרי שבץ נחשב מצב נפוץ אשר חשוב להכיר, יש לציין שלעתים דיכאון יכול לגרום לשבץ. אנשים הסובלים מדיכאון נוטים להזניח את בריאותם הכללית, ולכן נמצאים בסיכון למחלות שונות ובין היתר לשבץ מוחי.
באוכלוסיה הקשישה, אנשים הסובלים מדיכאון יכולים להישאר ימים רבים ללא תנועה או להפסיק להשתמש בתרופות, ובכך להגדיל את הסיכון להתפתחות השבץ. דיכאון בגיל השלישי הוא מצב נפוץ יחסית, המופיע בעיקר באנשים בודדים וחשוב מאוד לאבחן אותו ולטפל בו על מנת לשפר את חיי המטופלים ולהפחית את הסיכון שלהם למחלות כמו שבץ.
ראו גם:
מיגרנה ושבץ מוחי